שתי מדינות, מולדת אחת

בארץ פתוחה לכולם

שני עמים חיים פה בארץ הזו, שניהם רוצים לחיות בה בשלום ובביטחון. פתרונות ההפרדה לא צלחו ולא יצלחו בעתיד. שיתוף – כן. יש פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, והוא נמצא ממש מולנו. האם אנחנו בוחרים “לחיות על חרבנו”? האם נהיה מסוגלים להניח בצד את הפחד?

אנחנו מציעים לחיות כאן גם לחוד וגם ביחד.

עיקרי הפתרון

מולדת לכולם

הארץ הזו שבין הים לירדן היא יחידה גיאוגרפית והיסטורית אחת, ששני העמים רואים בה את מולדתם. אפשר להציב בה גבולות, אבל אי אפשר להעמיד בה חומות. במקום לחלק אותה, שני העמים צריכים לחלוק בה.

ריבונות לכולם

בשטח הזה שבין הירדן לים צריכות לקום שתי מדינות. ישראל שקיימת כבר היום, ופלסטין. שתי מדינות עצמאיות וריבוניות, בגבולות יוני 1967, השולטות שליטה מלאה בשטחן, ללא כיבוש וללא שליטה של עם אחד על האחר.

חופש תנועה לכולם

הגבולות בין המדינות יהיו מוגדרים, אבל פתוחים. ישראלים יוכלו לחיות בפלסטין כאזרחי ישראל ותושבי פלסטין. פלסטינים יוכלו לחיות בישראל כאזרחי פלסטין ותושבי ישראל. חופש התנועה והמגורים ימומשו בהדרגה ובהסכמה.

דמוקרטיה לכולם

המשטר בישראל ובפלסטין יהיה דמוקרטי. אזרחי שתי המדינות ייהנו משוויון זכויות בהתאם למגילת זכויות האדם של האו”ם. בית משפט משותף ידאג לזכויות אזרחי שתי המדינות, בין אם יימצאו בישראל או בפלסטין. לא תהיה כל אפליה נגד מיעוטים בשתי המדינות.

ביטחון לכולם

שתי המדינות מחויבות לביטחון אזרחיהן ולביטחון המדינה השנייה. לכל מדינה יהיו כוחות ביטחון עצמאיים, שיפעלו בשיתוף פעולה הדוק וישמרו יחד על הגבולות החיצוניים של הארץ המשותפת, מהירדן עד הים, מלבנון עד מצרים.

קונפדרציה לכולם

שתי המדינות, יקימו יחד שורה של מוסדות משותפים בעלי אופי קונפדרטיבי, שיחליטו בנושאים משותפים: כלכלה, זכויות סוציאליות, סביבה, אוצרות טבע ועוד. המדינות יחליטו יחד אילו סמכויות יש להעניק למוסדות אלה ואילו נושאים תנהל כל מדינה לחוד.

ירושלים לכולם

ירושלים תישאר עיר אחת, פתוחה לכולם, פלסטינים וישראלים, יהודים, מוסלמים ונוצרים. היא תשמש בירה של שתי המדינות, הריבונות בה תהיה משותפת והיא תנוהל על ידי משטר מיוחד ומועצה עירונית משותפת עם ייצוג שוויוני, שתבטיח את זכויותיהן של כל הקהילות.

צדק לכולם

עוולות העבר, מ-1948 ועד היום, יתוקנו, אולם בלי ליצור עוולות חדשות. יוקם מנגנון משותף שידאג להשבת רכוש שאבד או הופקע כתוצאה מהסכסוך או לפיצוי. ישראל ופלסטין יקראו למדינות ערב לפצות את היהודים על הרכוש שנאלצו לעזוב בעקבות הסכסוך.

מי  אנחנו

יוזמת  “שתי מדינות, מולדת אחת” נולדה מסדרה של מפגשים שבה החלו העיתונאי הישראלי מירון רפופורט והפעיל הפוליטי הפלסטיני עאוני אל משני בשנת 2012. מירון רפופורט, יליד תל אביב, הוא עיתונאי ומתרגם שעבד ב”ידיעות אחרונות”, ב”הארץ” ובטלוויזיה החינוכית  וכותב לכלי תקשורת שונים בישראל ובעולם. עאוני אל משני, יליד מחנה הפליטים דהיישה בבית לחם, הוא פעיל פוליטי בפתח’, בוגר אוניברסיטת בית לחם ובעל טורים בעיתונות הפלסטינית.
לפגישות האלו הצטרפו שורה של פעילים ישראלים ופלסטינים שגיבשו במהלך פגישות רבות את מסמך העקרונות.  
אנחנו רואים את עצמנו כתנועה אחת משותפת, המחולקת לשתי זרועות נפרדות –
אחת ישראלית ואחת פלסטינית, ביחד ולחוד.
כיום גדלה התנועה במהירות ומונה כבר אלפי חברים והרעיון של “שתי מדינות – מולדת אחת” הפך כבר לחלק בלתי נפרד מהשיח על האפשרויות לפתרון הסכסוך.

חברי מזכירות התנועה

15 סיבות למה “שתי מדינות, מולדת אחת”

הוא הפתרון הטוב ביותר לסכסוך הישראלי-פלסטיני

תשובות לשאלות קשות

אמון נבנה עם הזמן, אבל כדי שיהיה בסיס לאמון צריך שלשני הצדדים יהיה אינטרס בהסדר, ששניהם יוכלו להרוויח ממנו. גם בסכסוכים אחרים – מאירלנד עד הסכמי סוף מלחמת העולם השנייה באירופה – לא היה אמון בין העמים. האמון נבנה דרך בניית מוסדות משותפים. זה לא קורה בן לילה, אבל ברגע שיש מסגרת משותפת שמניבה רווחים מידיים וברורים לשני הצדדים, יש לצדדים אינטרס לשמור עליה. אמון אין פירושו ששוכחים את מה שקרה בעבר. משקעים תמיד יישארו. אבל הוא מייצר מסגרת שמאפשרת להסתכל לעתיד טוב יותר ולחיות ביחד. בהווה.

יצאנו מעזה בלי הסדר, באופן חד צדדי ובלי להגיע להסכמה עם הפלסטינים. אנחנו מדברים על הסדר שיוסכם ויאושר על ידי כל המוסדות הפלסטינים. יותר מכך: בהסדר שאנחנו מדברים עליו תהיה שותפות ישראלית-פלסטינית בענייני ביטחון. בעזה, משום שיצאנו באופן חד צדדי, יש נתק מוחלט בין גורמי הביטחון.

זה לא יהיה פשוט, כי הפלסטינים רואים בהתנחלויות לא רק ישויות לא-חוקיות אלא גם כאלה שגוזלות מהם אדמות וממררות את חייהם, אבל במסגרת של הסכם כולל, שמעניק גם לפלסטינים חופש תנועה בכל הארץ, זה אפשרי. במסגרת הזו, הפלסטינים מוכנים שישראלים יחיו בפלסטין באופן חופשי ובטוח, כל עוד הם יצייתו לחוקי המדינה שבה הם חיים. בעבר ערפאת ואבו מאזן כבר הסכימו שמתנחלים יישארו בתנאים מסוימים, ככה שלא מדובר בחידוש מוחלט. יהיה צריך למצוא פתרון שיניח את דעתם של בעלי האדמות הפלסטינים. אבל חשוב להדגיש: כל הסדר שיאפשר לישראלים ולמתנחלים לחיות בפלסטין חייב להיות חלק ממקשה אחת של חופש תנועה וחופש מגורים הדרגתי גם לפלסטינים בישראל. אי אפשר לקחת רק חלק מהמשוואה ולחפש ליישמו.

צריך קודם כל להבין: בלי פתרון הוגן וסביר לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים, לא יהיה כאן הסדר יציב. זו שאלת יסוד עבור הפלסטינים. יחד עם זאת, ברור לנו גם שרוב היהודים חוששים שנהירה המונית של פליטים לתוך ישראל תשנה את אופיה היהודי ועלולה למוטט את ישראל כלכלית. לכן אנחנו מדברים על תהליך מדורג. בשלב ראשון יתאפשר חופש תנועה ויתאפשר למספר מוסכם של פליטים פלסטינים חופש מגורים בישראל. השלבים הבאים יהיו בהסכמה מתוך רצון להגיע בסופו של דבר למצב של חופש מגורים לכולם, ישראלים ופלסטינים, בכל רחבי הארץ המשותפת, בשתי המדינות. ניסיון העבר מראה שכאשר לא היה צורך באישורים להיכנס לישראל (עד 1990, למשל), ישראל לא הוצפה בפלסטינים. אנחנו לא חושבים שזה יקרה עכשיו. אבל הפליטים הפלסטינים וצאצאיהם יידעו כי הם יכולים לנוע באופן חופשי במולדת המשותפת, ובסופו של דבר גם להתגורר בכל חלקיה. בתנאי, כמובן, שיצייתו לחוקי מדינת ישראל ולא יפעלו נגדה.

הפערים הכלכליים הם אכן גדולים מאוד. הם עלולים להיות גדולים עוד יותר אם תהיה הפרדה חדה בין ישראל לפלסטין, ויש חשש שפלסטין תישאר מדינה ענייה ונטולת משאבים. זה יהיה רע לכולם, ישראלים ופלסטינים. גבולות פתוחים יוכלו דווקא לעזור לשתי הכלכלות לפרוח. הסכם שלום בין ישראלים ופלסטינים יאפשר לשתי המדינות ליהנות יחד מהיכולות שלהן והקשרים שלהן במזרח התיכון. במקביל, אין ספק שהמוסדות המשותפים של שתי המדינות יהיה חייבים לדאוג לרשת ביטחון סוציאלית מינימלית בשתי המדינות ולקדם פיתוח של אזורים חלשים יותר בשתי המדינות. למרות מדיניות ישראל לאורך השנים, האינטרס הישראלי האמיתי הוא פלסטין עם כלכלה יציבה וחזקה, ולא ההפך

אומרים עלינו

אליעז כהן ומוריה שלומות אצל דן מרגלית ב”ערב חדש”

תרגום חלק מהראיון של מירון רפפורט ברשת “מען” הפלסטינית”. (הראיון המלא בערבית)

כתבה בערוץ 2 על התנועה

10/8/2017 – דליה שיינדלין, “במקום שתי מדינות”  (הארץ)       למאמר

22/6/2017 – סעיד זידאני, מאמר תמיכה בפתרון הקונפדרציה. בערבית  (אל-ח’יאת)       למאמר

21/5/2017 – ‘THE PERFECT DEAL’ TO END THE CONFLICT  (ג’רוזלם פוסט)       למאמר

26/7/2016 – אורן יפתחאל, “אחרי הקולוניאליזם: במקום מדינת גטו פלסטינית – ריבונות ושיתוף”  (שיחה מקומית)       למאמר

22/6/2017 – שיחה עם אליעז כהן, Two States, One Homeland: The Promised Land of Isra-stine?באנגלית  (Tablet)       למאמר

8/11/2017 – מירון רפפורט, “לאיזה שלום אנו מייחלים”, (הארץ)       למאמר

22/6/2017 – אבי דבוש, “כל הערסים יבואו. המזרחים והמתנחלים יביאו את השלום”  (שיחה מקומית)      למאמר

1/6/2017 – דורון מצא, “המיצר של 1967 — המוצא של 2017”  (הארץ)       למאמר

11/5/2017 – Un mouvement israélo-palestinien réinvente la solution à deux Etats, בצרפתית (לה-ליבר, בלגיה)       למאמר

8/1/2017 – יוסף רפפורט, “Two states in one homeland: solving the riddle of Resolution 2334” , אנגלית  (Open Democracy)      למאמר

צרו  קשר